ריגוג

רִיגּוּגm., רִיגּוּגָא, רִגְּ׳, רִגְרוּגָא m. (רְגַג) desire, desirable thing. Targ. Y. Deut. 12:20 (not רְגוּג), sq. Targ. 2 Chr. 12:9. Ib. 32:27. Targ. Ps. 10:3; a. fr.(Ib. 5:2 read: רנוני, v. רִינּוּנָא.Pl. רִיגּוּגִין, רִיגּוּגַיָּא. Ib. 149:9. Targ. Koh. 12:11. Targ. 2 Chr. 20:25 (some ed. דגרוגין, read: רִגְרוּגִין); a. fr.